מערכות יחסים ארוכה נעה בגלים, לפעמים הכי קרובים ואהובים בעולם והכל מסונכרן ומושלם
ולפעמים יכולים לחוות ריחוק, כעס, חוסר סבלנות אחד לשנייה, אדישות
וככה עם הזמן צוברים פערים
בתקשורת, במיניות, בשגרת החיים
אצלנו למשל, אני חיית בוקר ואמרי חיית לילה.
אנחנו כמעט לא הולכים לישון באותן שעות ויוצא שהרבה מהסופשים שלנו אני בהפקות ובריטריטים, או שאחד מאיתנ בחו״ל. גם כשאנחנו עובדים בבית ביחד, קל מאוד להיקלע למלא שיחות ״טכניות״ של קניות, סידורים, בירוקטיה.
הרומנטיקה לאט לאט נדחקת הצידה ואיתה הרבה מאוד מהקסם.
מאוד קל לחכות לחופשה הבאה, לסופ״ש, ללילה הבא...
ולצפות שזה יהיה מה שיאפשר לכם להסתנכרן ולמצוא את הביחד.
הבנתי שאם נחכה לרגע הספונטי הזה,
הוא לא יקרה
וכדי להיפגש באמצע - צריך לבחור.
נכון זה פחות ״ספונטי״ ולאנשים מסוימים זה יכול להראות כמו ״מטלה״
אבל זה נקרא
לבחור בזוגיות
אז מה שאנחנו עושים
זה פותחים יומן וקובעים דייט!
ובדייט הזה אנחנו * לא * יוצאים לבירה או לאכול או לראות סרט
אלא
בדייט אנחנו נפגשים.
קודם כל עם עצמנו.
שמים מסכים ומסכות בצד ובוחרים להיות ביחד.
לא לדבר על משימות ומטלות של הבית
אלא להיות אחד עם השנייה מתוך רובד שהוא
עמוק יותר, קשוב יותר נוכח יותר
כמו מדיטציה זוגית
שהיא כולה
הקשבה אוהבת
נוכחות מודעת
מגע מקרב
נסו את זה וספרו לי איך היה 💓